סיפורו של דג – פרק 2

שתפו:
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

מאת: בן אלכהא, MD, Ph.D

אז איך באמת שרדה קבוצת הויקינגים ששטו הלוך ושוב מגרינלנד לחופי אמריקה, מרחק של 1,100 קילומטר בים לא פשוט כלל, כאילו הייתה זו חציית הכנרת? התשובה היא כמובן דג הקוד. הויקינגים מימים ימימה ידעו לייבש דגי קוד. המתכון הוא די פשוט: תולים מספר נתחי פילה שלם של דג קוד בחוץ בחורף, כשהם חשופים לרוחות המקפיאות. הקוד מתייבש (באקלים הקר הרוח יבשה לחלוטין). בודקים מדי פעם ומסירים את הדגים ממתקני הייבוש כשמשקל הפילה יורד לחמישית מהמשקל המקורי. בשלב זה המוצר מרגיש ונראה כמו חתיכת קרש. זהו, מוכן, כעת נוגסים מהקרש נגיסות קטנות במשך היום, תוך ביצוע המטלות היומיומיות. יש לציין שעוד הרבה שנים לפני כן הויקינגים הפעילו מפעלים לייבוש קוד לצריכה עצמית ואת העודפים החליפו בסחר חליפין בסחורות שונות.

לדגי קוד מיובשים באותה תקופה בצפון הרחוק היו מספר יתרונות משמעותיים:
נפח ומשקל הדגים המומלחים היו נמוכים מאוד, כך שניתן היה להעלות לסירה כמות גדולה שלהם, המספיקה לחודשים רבים של הפלגה מבלי שהם תפסו מקום.
לא היו עיכובים בהפלגה הנובעים מהצורך לדוג דגים ולטפל בהם – מטלה הדורשת זמן וכוח אדם.
מבחינה תזונתית הקוד היה מושלם – כמות גבוהה של ויטמין D הנחוץ בסביבה דלה באור.
הקוד סיפק גם ויטמין A הנדרש לשימור ראיה חדה בחושך – בדיוק מה שנחוץ להפלגות כגון אלה.
הקוד הכיל חלבון, שמן וג׳לטין, המורכב בין השאר מקולגן השומר ומחזק עצמות, גידים, רצועות ומפרקים.

בקיצור, היה זה המזון המושלם לצורך מסעות גילויי יבשות.

מה אתם באמת יודעים על העם הבסקי?

העם הבסקי הוא אניגמתי משהו. הבסקים קבעו את מושבם בגבול ספרד וצרפת, בצד המערבי הסמוך לים. בדרך כלל יש עדויות בנוגע למקור של עם כזה או אחר וכיצד נדד לאורך השנים. אך עד כמה שניתן לפשפש בעדויות היסטוריות – נראה שהבסקים המקוריים פשוט בחרו להתיישב באיזור המסויים בו הם יושבים עד היום. ישנה סברה שאוייב או תוקף כלשהו אילץ אותם לטפס על ההרים ושם נותרו. השפה שלהם נקראת Euskera, שכפי הנראה, היא השפה האירופאית הקדומה ביותר. עמים נוספים החולקים שפה זו בניב מקומי או דומה, הם הפינים, האסטונים וההונגרים. לאורך ההיסטוריה נעשו ניסיונות רבים למזג את הבסקים עם עם שכן, אך אף אחד מהם לא צלח.

נחזור לדגים. בניגוד לויקינגים, לבסקים היה מלח. כיוון שכך, הם יכלו גם לייבש וגם להמליח את הקוד, מה שיצר מוצר טעים יותר וגם, יותר מהותי אפילו, בעל זמן מדף ארוך יותר – תכונה חשובה ביותר בעולם שאין בו מקרר.
המתכון הוא דומה – ראשית יש להמליח את פילה הקוד, ורק אחר כך לייבש. בזכות הקוד המומלח והמיובש הבסקים יכלו להפליג רחוק יותר מהויקינגים (כנראה שבתקופה הקדומה ההיא, ההפלגות נמשכו עד שהדגים שהכנת בבית התחילו להסריח). יתרון נוסף הוא שבזכות איכויות הקוד הבסקי, ששמו יצא לפניו, הבסקים יכלו לסחור בו בקלות ובכל מקום.

עם הזמן הבסקים הגדילו את הפעילות, וסביב 1,000 לספירה הפעילו שווקים שלמים. תעשיה זו הפכה ממסחר מקומי בדגי קוד, למסחר בין לאומי. הבסקים החלו לצבור הון משמעותי מדגי הקוד המומלחים והמיובשים.

תעלומה ארוכת שנים: בשטחי הדייג של הבסקים לא היה קוד, אז איך הוא בכל זאת הגיע אליהם?

היה גם גורם נוסף שהגדיל משמעותית את מכירות הקוד הבסקי: הכנסיה הקתולית. באותם ימים, הכנסיה הקתולית הנהיגה ימי צום תכופים, בהם אסור היה לקיים יחסי מין (!) וגם אסור היה לאכול אוכל ״חם״ (הכוונה כמובן היתה לבשר). מה כן היה מותר? ירקות, דגנים ופירות. לא מבחר מרנין במיוחד עבור אוכלוסיות שביססו את התזונה שלהן על מוצרים מן החי. ומה עם דגים? כן! הכנסיה התירה לאכול דגים, כיוון שהם באים מהים, ולכן נחשבו למזון ״קר״.
על שום מה היו כל ימי הצום הללו? ביום שישי ישו, לכן הוגדר כיום צום. בנוסף, מספר לא מבוטל של ימי צום הוגדרו על רקע דתי, למשל צום 40 הימים המכינים את הנפש לקראת חג הפסחא, ועוד… בסך הכל כמחצית מימות השנה היו ימי צום (!!).
אז מה מותר היה לאכול במהלך הצום?
קוד מיובש!! מזין, טעים, זול וכמובן מאושר על ידי הכנסיה. כל הימים הללו קיבלו את השם ״ימי קוד״.
כך, גם בזכות ימי הצום המרובים, שגשגו עסקי הקוד המיובש של הבסקים.

אבל רגע, בשטחי הדייג של הבסקים לא היו בנמצא כלל דגי קוד. הקוד נמצא במים קרים וצפוניים. אז כיצד הגיע הקוד אל הבסקים? אף אחד לא תהה על כך, והדייגים הבסקים מילאו פיהם מים.

הגיעה המאה ה- 15 והקוד עודנו מוצר מבוקש מאוד באירופה, כזה שאפשר להתעשר ממנו במידה ויש בידך סירות דייג וטריטוריה ימית העשירה בקוד. כך החלו האירופאים לחפש שטחי דיג חדשים ומרוחקים יותר לצורך דייג הקוד.
היה כמובן הים הצפוני הסמוך לנורווגיה ואיסלנד, שם כבר דגו הויקינגים מזה מאות שנים. כשנשאלו אנשי הצפון האם ראו דייגים בסקים בסביבה, התשובה תמיד הייתה “לא”. כשנשאלו הבריטונים והסקוטים, שדגו דגי קוד עוד בימי האימפריה הרומית, האם נתקלו בדייגים בסקים, התשובה תמיד הייתה ״לא״. הבריטונים החלו לנסות ולעקוב אחר הדייגים הבסקים אך לשווא. החלו שמועות על ים נסתר, עשיר בדגי קוד, אליו מפליגים הבסקים. אבל, כל הנסיונות להתחקות על נתיבי ההפלגה של הבסקים העלו חרס.

ב-1492, קולומבוס כבר הפליג לחופי אמריקה הדרומית, טריטוריה שהוכרזה כספרדית, (באופן חד צדדי כמובן). ובאופן זהה, ג׳ון קאבוט, שהיה למעשה ,ג׳ובאני קאבוטו, ימאי איטלקי שנשלח לחפש יבשות חדשות מטעם הכתר הבריטי, ״גילה״ את ניופאונדלנד (New Found Land) והכריז ללא היסוס שמדובר באדמה השייכת לאנגליה (באופן חד צדדי). והאחרון בתור, ז׳ק קרטייה, אשר גילה את חופי קנדה של היום, והכריז ללא היסוס שמדובר בטריטוריה צרפתית. כשהפליג האחרון לאורך חופי קנדה השוממים, קשה היה לו שלא להבחין בכאלף סירות דייג בסקיות, הצמודות לחוף. וכך נפתרה התעלומה.

הבסקים דגו קוד במשך מאה שנים ויותר דגי קוד בחופי אמריקה, ייבשו והמליחו את הדגים על סלעי החוף העצומים, והפליגו עם השלל המבוקש לשווקי אירופה. מן הסתם מעולם לא עלה על דעתם של הבסקים לרוץ ולהכריז על גילוי של יבשת חדשה כפי שעשו קולומבוס והאחרים. אבל הם כן שמרו באדיקות בסוד על אותם מרחבי ים העשירים בדגי קוד, שהיטיבו עימם במשך שנים כה רבות.

זהו ההבדל המהותי בין דייגים למגלי ארצות.

0