על סכרת, תא שמן וחיידק שנבלע. ולמה בעצם אנחנו מזדקנים

שתפו:
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook

מאת: בן אלכהא, MD, Ph.D

שלום.
מה שלומך?
סליחה על השאלה, אבל
הייתכן שהסוכר שלך גבוה באופן די קבוע?
אם כן, אז כנראה שאתה סוחב איתך סכרת שרכשת בשלב זה או אחר.

 

כן, סכרת רוכשים כמעט כמו כל דבר אחר: כמו אוטו חדש וכמו מנוי לפייס. סכרת היא לגמרי חלק מתרבות הצריכה והשוק החופשי. כולם לכאורה יודעים את זה. מה שלא יודעים אולי, זה שהסכרת תעלה לך יותר מכל הרכישות הרגילות. הרבה הרבה יותר. בגדול, להיות עם סכרת אומר שהחיים המוכרים לך ילכו וייעלמו כמו קרטיב בשמש, כולל הדביקות המטרידה שנשארת באצבעות היד האוחזות במקל הארטיק

 

אז היום נדבר על סכרת, שהיא סוג של מגיפה עולמית, רק בלי וירוס. אגב, עדיפה מגיפה עם וירוס. וירוס אפשר להרוג, אבל נראה אותך הורג סכרת. למעשה, רוב הסיכויים שהסכרת תהרוג אותך, ולאט.

 

לפני שנתחיל נציין שלא נדון כאן בסכרת נעורים, וגם לא באותם מקרים מצערים של נטייה משפחתית חזקה לסכרת.

כמעט כמו בכל המחלות הקטלניות בזמננו, לאף אחד אין ממש מושג מה קורה שם בבסיס המחלה, והמקרה של סכרת הוא לא יוצא דופן לצערנו (קצת מביך). לכן, בין השאר, מתפרסמים מאמרים בקצב יומי המתארים ממצאים כאלה ואחרים והמלצות כאלו או אחרות. זו כמובן בעיה עבור הרופאים וגם החולים. אבל הבעיה החמורה יותר היא שהסכרת מזדחלת בשקט והורגת אותך לאט. הבשורות הטובות הן, שגם סכרת אפשר להרוג. בהקשר זה, צריכים להיות נחושים ממש ולקבל קצת עזרה. אני מכיר כמה וכמה כאלה שהצליחו יפה מאוד.

 

כולם יודעים שסכרת היא מחלה של סוכר (גלוקוז) בדם. פעם, לפני כמה מאות שנים, הרופא נהג לאבחן אותה על ידי טעימה של השתן. אגב הרופאים דאז תארו את המשקה כמתקתק ואף נעים לחיך (delicious הייתה ההגדרה).

היום כמובן זה מתנהל אחרת: מקבלים הפניה מהרופא, הולכים לקופת חולים, לוקחים מספר, מחכים בתור של הדודות שדוקרות, דקירות, דמעות ואז קצת מתח עד התוצאות.

 

אבל רגע, איך בעצם הסתבכנו עם הגלוקוז הזה ולמה?

התשובה היא: לגמרי במקרה. לפני 1.5 מיליארד שנים (זאת לא טעות!). בתקופה שבה התקיימו רק יצורים מיקרוסקופיים כמו חיידקים, פטריות נבגים ואחרים, בבוקר אחד, תא שמנמן וזללן שוטט בסביבה הקרובה למקום מגוריו, ולפתע בלע סוג של חיידק גדול בביס אחד. הוא כמעט מת ולקח לו קצת זמן להירגע. כשנרגעו התא והחיידק שנבלע בתוכו, הם החלו לבדוק אחד את השני, ותוך זמן קצר, אחרי שהרגישו יותר בנח, הם החליטו להמשיך את חייהם המשותפים: התא השמנמן הגן על החיידק שחי בתוכו, והחיידק בתמורה הפיק אנרגיה לתא הזללן שבלע אותו. כך למעשה זה נשאר עד ימינו ממש. אז בנוגע להפקת האנרגיה: בכל תא ותא שלנו יש כמה וכמה מכונות אנרגיה שהיו פעם חיידקים לפני 1.5 מיליארד שנים (היום קוראים לחיידקים האלה מיטוכונדריה). ממה מפיקה המיטוכונדריה את האנרגיה עבורנו? – ניחוש קטן? נכון! מחמצן ומגלוקוז (הסוכר ידידנו מהפסקה הקודמת). בעצם מאז ועד היום יש לנו רומן מפוקפק עם הסוכר. מפוקפק במיוחד בימינו אנו עידן הזלילה.

 

אז איך עובד העניין הזה של הגלוקוז בתוך הגוף שלנו? פשוט מאד:

הגלוקוז שלנו יכול להיות רק בשני מקומות: או בתוך דם שלנו (הסוכר מתמוסס בתוך הדם), או בתוך התאים שלנו. אבל איך הוא עובר מהדם אל תוך התאים שלנו הזקוקים לו לצורך הפקת אנרגיה? במה זה תלוי? או. אז זה לא תלוי במה אלא במי. המי הוא האינסוליןהורמון מרכזי ביותר בתפקוד משק המזון שלנו. כשאנחנו אוכלים פחמימות (שהן למעשה סוכרים) הן מגיעות לדם ומשם הן אמורות להגיע לתאים שלנו. אבל הפחמימות או הסוכרים לצורך העניין, לא יכולים להיכנס סתם כך לתאים אלא אך ורק אם מופרש אינסולין! ומאיפה נשיג אינסוליןהכירו את שחקן מס׳ 1 הלבלב (לא הטחול, חלחולת או תוספתן). כשעולה רמת הגלוקוז בדם (אחרי האוכל), הלבלב חש זאת וכתגובה מפריש בטובו אינסולין. האינסולין הוא זה שפותח את שערי הסוכר בתאים. הסוכר נכנס לתאים מהדם וכך כולם מרוצים.

 

מה קורה אם אין סוכר בדם למשך זמן משמעותי?? (למשל, כשלא אוכלים?)

הכירו את שחקן מס׳ 2, הכבד. הכבד הוא אכן שחקן כבד. הכבד אוגר מלאי של סוכר לכל מקרה (גליקוגן), שיכול להספיק למיני מרתון לפחות, ואף יותר, והוא משחרר את הסוכר בהתאם לצורך, בזמן שאנחנו לא אוכלים. ומה אם הסתיים מלאי הגליקוגן בכבד ואני עדיין צריך להמשיך לרוץ (כי רודף אחרי מישהו שרוצה לאכול אותי)?? אל דאגה, הכבד כבר מזמן החל לייצר במרץ סוכר חדש ממרכיבים אחרים (כמו חומצות שומן) ואף והחל להזרים אותו לדם. תן גז.

אבל מה אעשה עכשיו, אחרי שטיפסתי גבוה על העץ ולמטה מחכה לי משפחה של אריות והפירות על העץ ממש מגעילים ולא בא לי לאכול אותם?? שוב, ידידך הכבד מפרק שומן והופך אותו לדלק (חלופת אנרגיה, חלופת גלוקוז) המכונה גופי קיטו, הדלק הזה כל כך טוב שגם המוח הבררן אוהב אותו. הדלק הזה גם יכול להספיק לחודשיים. לך לישון.

 

אז מה בעצם קורה בסכרת?

סכרת כיום היא מחלה של זללנים, אך לא רק. אם נאכל כל יום 4 תרנגולות ולקינוח טלה חלב חמוד, לא נחטוף סכרת. אבל, רובנו כיום זוללים בעיקר פחמימות וסוכרים לרוב, בשעות שונות ובמקומות שונים: קרואסונים בבוקר עם הקפה, סנדויצ׳ים בעבודה עם קולה, קצת גלידה למנה אחרונה, מנה יפה של פסטה טובה בערב, ונשנושים מול ההפגנות בחדשות בטלוויזיה. נשמע מוכר? יפה. אז כשזוללים פחמימות (סוכרים) בכמות גבוהה באופן קבוע מתרחשים כמה תהליכים פתולוגיים, וזה חוץ מהכרס שתופחת, עד שגם היא הופכת לפתולוגית.

1.תפקוד הלבלב יורדוהוא מתחיל לאבד בהדרגה את התאים המייצרים את האינסולין. מסיבה זו הוא אינו מצליח להפריש מספיק אינסולין אל מול עודף הסוכר בדם. כתוצאה מכך, חלק לא מבוטל מהסוכר נשאר במחזור הדם, ולא נכנס כלל לתאים (דם מתוק).

2.עוד עובדה חשובה מאוד!!  האינסולין מתפקד כהורמון אגירה. כאשר הוא גבוה זה אומר לגוף שכעת צריך לאגור כי יש הרבה אוכל. לאגור לטובת ימים קשים. ואכן הגוף אוגר בעיקר שומן. זה אומר שקשה מאוד מאוד מאוד לרזות כשהאינסולין שלך גבוההגוף רק אוגר ואוגר.   

3.אם זה לא מספיק, אז ישנם כמה סיבות הגורמות לאינסולין עצמו להיות לא יעיל כמפתח לדלת הסוכר (קצת כמו מפתח שהתעקם ובקושי פותח). החוקרים סבורים שחלק מהסיבות האלה קשורות לאינטראקציה עם חומצות השומן המרובות בדם, וגם לפעילותם של תאי דלקת שונים המפרישים מרכיבים המפריעים לתפקוד האינסולין.

4.הגורמים ההופכים את האינסולין ללא יעיל כ״מפתח״ עדיין לא ממש ברורים. אבל כשהוא לא יעיל, רמות הגלוקוז בדם עולות עוד כיוון שפתיחת שער הגלוקוז לתאים לא אפקטיבית מספיק.

 

אם הגעתם כבר למצב שהאינסולין שלכם כבר לא עובד מי יודע מה אז נא להתעורר. כאן כבר מתחילים להרגיש לא טוב: רעב, צמא, מתן שתן באופן תכוף, עייפות ועוד. זה באופן כללי מה שקורה כשיש הרבה יותר גלוקוז בדם מהרמה הסבירה (כיום 100mg/dl).

חוץ מהתחושה הלא טובה מתפתחות בשלב זה שתי בעיות משמעותיות:

1.כתוצאה מכך שלא נכנס מספיק גלוקוז לתאים, התאים נכנסים למשבר אנרגיה. למיטוכונדריות אין מספיק גלוקוז כדי לייצר אנרגיה. זו בעיה חמורה כיוון שלכל תא יש תפקיד, ולא ניתן לבצע אותו ללא אנרגיה זמינה. בדיוק כמונו, כרגע בקורונה. זו בעיה. אם התרשמתם מההפגנות ברחובות בימינו , אני בטוח שתתרשמו מאוד מההפגנה של התאים שלכם; זה לא יגמר בהכרח רק בחבלות ומכת״זיות, זה יכול להיות גם הסוף.

2.ולעניין האחרון והמטריד מכל: התהליך שתואר לעיל גורם לנו להזדקן, ומהר. לא פחות ולא יותר. במצב הנ״ל (משבר האנרגיה, יתר גלוקוז בדם), הגלוקוז בדם ״נדבק״ כימית כמו קרציה למרכיבים חיוניים תמימים אחרים ש״משייטים״ להם בדם כמו: חלבונים חיוניים, חומצות שומן חיוניות, חומצות גרעין ועוד ומפריע לתפקוד החשוב שלהם. הקומפלקסים הללו ״נדבקים״ לדפנות העורקים, לשלל אנזימים ועוד ומנטרלים אותם. הקומפלקסים הללו נקראים (AEGs – Advanced Glycation End Products) זה קצת כמו שליח הרוכב אליך עם הארוחה שהזמנת בכבישים הצפופים של ת״א ופתאום נתקעת לו דבורה בעין. נראה לך שהארוחה תגיע? אז זהו שלא. הדברים החיוניים אכן לא מגיעים לייעדם, לא מצליחים לתפקד, ובמונחים מדעיים למשעי, העסק מתחיל להתפרק

 

״הידבקות״ הגלוקוז (glication) היא בעיה חמורה מאוד, והיא אחד המנגנונים המשמעותיים ביותר הגורמים לנו להזדקן, זאת כאמור בגלל הצטברות הקלקולים שיוצר הגלוקוז כאשר הוא נדבק כמו טפיל למרכבים חיוניים שונים ומנטרל את פעילותם. בגלל הפגיעה הזו, אחד מהנזקים הראשונים הוא אובדן האלסטיות של העור והופעה של כתמים עם פיגמנט כהה יותר. הגידים והרצועות גם מאבדים את האלסטיות שלהם, וכך אנו הופכים לקשיחים יותר (ואז קשה למשל לעשות שפגט גם אם פעם הצלחתם בקלות, או סתם להתכופף כדי להרים משהו מהרצפה). כמו כן, הדפנות של העורקים מאבדות את האלסטיות, ואז מופיע בהדרגה לחץ דם גבוה, ובהמשך ״סתימות״ עורקיםאטרוסקלרוזיס. זה כבר נזק קשה שיכול לגרור התקפי לב, אירועים מוחיים ועוד. אם זה לא מספיק, אז מסתבר שהחיבורים הפתולוגיים האלה בין הגלוקוז לחלבונים ומרכיבים אחרים, וגם חמצון של הגלוקוז עצמו שנמצא ברמות גבוהות בדם, יוצרים כמויות גבוהות של רדיקלים חמצניים (עקה חמצנית) הגורמים למחלות קשות שסכרת, היא אחת מהן, אבל גם אלצהיימר למשל.

אז רבותי, ראו איך במחי יד של שנים ספורות עם סכרת, הפכתם מגיבורים גדולים וחזקים, לגיבורים קטנים וקצת חלשים ובעיקר בסיכון גבוה! לכן, חלה עליכם החובה לרסן ולשלוט ברמות הגלוקוז שלכם.

אז איך?
ישנם שלושה וחצי צירים להצלחה:

1.נורמליזציה של המערכת ההורמונלית.

2.להפטר מהמשקל העודף.

3.להתחיל להזיז את התחת.

4.נוגדי חמצון כנגד נזקי והתפתחות AGEs

ובאופן מפורט יותר:

1.נורמליזציה של המערכת ההורמונלית כאן נדבר על מתי אוכלים:

אחת מהשיטות המצליחות במובן הזה מנצלת בחוכמה את פרק הזמן בו אנו לא זוללים בדרך כלל הלילה. סביב הלילה אפשר לפתוח חלון זמן מספיק משמעותי מטבולית כדי להשיג בהדרגה את הנורמליזציה של המערכת ההורמונלית. בפועל זה אומר שמפסיקים לאכול בערב סביב 19:00, ובבוקר לא אוכלים לפני 10:00. כך יש מרווח של 15 שעות של צום הסוכר יורד, האינסולין יורד, והגוף במנוחה. כמובן שכל מרווח של 15 שעות יעבוד (לא משנה מתי מתחילים) – בסופו של דבר לכל אחד יש את ההרגלים, הצרכים והאילוצים שלו

 

2.להפטר מהמשקל העודף – כאן נדבר על מה אוכלים: 

בהקשר המזון, לאוכלי כל, הכי פשוט הוא לנסות ולהיצמד ככל האפשר לתזונה הקטוגנית: בעיקרון כל מזון מהחי, כל הירקות, ובתחום הפירות: בעיקר פירות יער. אפשר להקל קצת ולגוון אבל לא להידרדר לצריכה יומיומית של בורקסים, לאפות ומזון מעובד

טבעוניים וצמחוניים צריכים להימנע מדגנים לא מלאים, כל מיני חטיפים מפוקפקים ומפירות עתירי סוכר.

 

3.להתחיל להזיז את התחת – כאן נדבר על מה עושים:

כל מה שמזיעים בו ומתנשפים בו. כן גם זה…  כל מה שאי אפשר לעשות אותו עם עקבים ומכנסי ג׳ינס סקיני. מה שהכי נוח וכיף, אבל לפחות כמה שעות של הזעה בשבוע. עלייה לקומה הראשונה עם מצרכים לא נחשב.

 

4. נוגדי חמצון – לתת לרדיקליים החמצניים בראש:

יש רק דרך אחת לנטרל את העקה החמצנית (מצב דחק שבו אין לגוף מספיק חמצן) הנוצרת מחמצון הגלוקוז ומיצירת  ה-AGEs והיא צריכת נוגדי חמצון חזקים ומגווונים יום ביומו למשך זמן ממושך ככל הניתן, במטרה לתקן את הנזקים הקיימים והמצטברים. חפשו את המאכלים האלה:

  • ויטמין C – קיווי, לימון 
  • ויטמין E – אגוזים וגרעינים למיניהם, שקדים, שמן קנולה או חמניה בכבישה קרה
  • פוליפנולים קקאו, שוקולד מריר, אגוזים, בצל, ארטישוק, סויה, יין אדום, תה ירוק ושחור.  
  • Anthocyanin – נוגדי חמצון אפקטיביים בעלי פיגמנט כחול /אדום חזק: ענבים ויין, תותי בר (יער), כרוב סגול. הם המומלצים ביותר בהקשר הזה לאור התכונות האנטי דלקתיות, ובנוסף כנוגדי התפתחות סכרת, סרטן, השמנה ומחלות לב.  

 

ובחזרה להתחלה, אם תהיו נחושים ממש ועם קצת עזרה עצמית, כל זה כבר מאחור.

בהצלחה!

0